אהרן אמיר
28/02/2008 - 27/05/1923
מקום לידה: ליטא

אהרון אמיר – נולד בליטא בשנת 1923 וחיי את רוב שנות חייו בארץ
עסק ופעל רבות למען התרבות בארץ.
הלך לעולמו בשנת 2008.
עם מותו תרם את גופתו למדע.
לאחר שהסתיים המחקר ביקש כי גופתו תישרף.
אופרו נקבר בבית העלמין בקיבוץ עינת.
אהרון אמיר – קורות חיים

נולדתי בליטא בשנת 1923 וחי בארץ משנת 1934.
נשוי לבטינה, ציירת ומשוררת (בצרפתית), אב לחמישה ילדים וסב לאחד עשר נכדים.
סופר, משורר, פובליציסט, עורך ומו"ל, ומעל לכל – מתרגם: עוסק בתרגום משנת 1945 ואילך – פועלי מסתכם בכמה מאות כרכים.

ציוני דרך
1937: גיוס לפלוגת הנוער של ה"הגנה"
1938: קבלה לשורות האצ"ל
1940: בוגר הגימנסיה הרצליה
1940-1950: לימודים במכון ללימודי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים
1940: פרסום סיפור ראשון ב"גליונות" של יצחק למדן
1948-1953: עריכת כתב העת "אלף", ביטאון "העברים הצעירים" (תחילה עם א' שלח)
1951-1953: מזכ"ל "העברים הצעירים"
1965: ממקימי ה"מועדון למחשבה עברית"
1967-1969: חבר ב"מטה הפעולה להחזקת השטחים"
1976: ממקימי "הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון"
1981-1998: חבר האקדמיה ללשון העברית
1998: חידוש כתב העת "קשת" בשם "קשת החדשה" רבעון לספרות עיון וביקורת  
       (בשיתוף עם המרכז הבין תחומי הרצליה)

פרסים ומלגות
פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת בשנת 1951
מילגת יצירה ע"ש רוה"מ לוי אשכול, בשנת 1996
פרס ישראל בקטגוריה "תרגום לעברית" בשנת 2003

תרגום
בתחום הספרות היפה,  יצירות משל: הרמן מלוויל, מארק טוזון, ויליאם פוקנר, תומאס וולף, הנרי מילר, ג'יין אוסטין, לורנס סטרן, צ'ארלס דיקנס, ג'וזף קונרד, וירג'יניה וולף, ז'ן-פול סרטר, אלבר קאמי, פיליפ רות', או' הנרי, מיקה ולטארי, סול בלו, לואיס קארול, א"א מילן, ה"כ אנדרסן, מישל טורנייה, הנרי ג'יימס, ד"ה לונס, סלמאן רושדי, ז'ורז' סימנון, אלבר ממי, א"א פו, ג'ון אפדייק, אייז דינסן, ג'ורג' אליוט, ויליאם גולדינג ונאיפול.
בתחומי ההיסטוריה, המדיניות וההגות: תרגום כתבי צ'רצ'יל, דה-גול, קיסינג'ר, גורבאצ'וב, דז'יאלס, אנוור סאדאת, פריגריך האייק, אדמונד ברק, קארל פופר, אלקסיס דה וקוויל, ישעיהו ברלין, אדם סמית, תומאס הובס, קארל בקר, הנרי לאבג'וי, מקס ובר, ברטראנד ראסל, מישל פוקו, יוחן חויזינחח ואחרים.
מתחום תרגום ללימודי ארץ ישראל, המזרח והאיסלם ראוי להזכיר את וולניי, ו"פ אולברייט, האב דה וו, הנרי פראנקפורטר, מ"י קיסטר, ברברה טוכמן, הקונסול ג'ימס פין והקולונל מיינרצהאגן, מבחר קטן של תרגומיו מן הקלסיקה המודרנית כונסו בקובץ "תרגם אהרון אמיר" (זב"ם, 1978).

פרוזה
"אהבה" – סיפורים, מחברות לספרות, 1961:”ולא תהיה למות ממשלה" – רומן, צוהר, 1955 (הופיע גם בתרגום לצרפתית, SEUIL,  טרטלוגיה שחלקיה " נון 36”, “נון 46” ונון 67” הופיעו לסירוגין בשנים 1969-1989, הראשון והשלישי ע"י מסדה והשני ע"י הדר):  “פרוזה" – אסופת סיפורים, יריב-הדר, 1978: “עולם שכולו טוב" – רומן, מסדה, 1979: “אפרודיטי או הטיול המאורגן" – מסע בעשרה שלבים, ספריית מעריב, 1984: “אוב", ידיעות אחרונות, 1984: “הנבלים” - רומן, (ראה אור בשם העט מיכאלה נדיבי), תד ארצי, 1998.

את יבולי השירי קיבצתי ב”קדים” (מחברות לספרות, 1949), ב”שרף” (מחברות לספרות, 1956), ב”יתד” (לוין אפשטיין, 1970), ב”שלום בנפרד” (מסדה 1979), ב”חרס” (זמורה ביתן,1984), ב”ושבו העבים אחר הגשם/כל השירים, 1943-1991” (מוסד ביאליק עם מחברות לספרות, 1992), ב”מטה אהרן”(זמורה ביתן, 1996) וב”הסתננות” (כרמל, 2001).  
בשנים 1957-1965 הייתי שותף ומנהל ספרותי בהוצאת “עם הספר” שייסד אבי.  במסגרת פעילותי בהוצאה זו ייסדתי וערכתי את “קשת”, רבעון לספרות, לעיון ולביקורת, שהופיע ברציפות עד 1977.   עם הזמן חברו אלי בעריכת האבעון הסופרים א”ב יהושוע והיהושע קנז והפילוסוף בן עמי שרפשטיין.  ב1971 הופיע בערכיתי, בהוצאה שקמונה, עזבונו הספרותי של אבשלום פיינברג, איש ניל”י, אשר הקדים לו “קוים למונוגרפיה”.   מלבד אלה ערכתי וההדרתי עוד ספרים הרבה בשלל תחומים.

משלהי 1948 ועד קיץ 1953 ערכתי את כתב העת “אלף”, תחילה עם א' שלח, ומ-1950 לבדי.   בשנים 1951-1953 שימשתי מזכ”ל “מרכז העברים הצעירים”, עד להפסקת פעילותו של גוף זה.   ב – 1965 הקמתי עם ע”ג חורון ועם אחרים את “המועדון למחשבה עברית”, שב – 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, נעשה ל”מטה הפעולה להחזקת השטחים” שממנו התפתחה, במובן ידוע, “התנועה למען ארץ ישראל השלמה”.   ב – 1967 הייתי ממקימי “הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון”, בתמנתי בו לניהול ההסברה וקשרי החוץ, ואף פעלתי בשליחותו במערב אירופה ובצפון אמריקה.